פסק-דין בתיק עת"מ 13631-11-11

1.                  לפניי עתירה המופנית בעיקרה נגד ועדת ערר של משרד הבינוי והשיכון. לפי העתירה, העותר קיבל הלוואה (" משכנתה") מבנק משכן, שלימים נרכש על-ידי בנק הפועלים. ההלוואה ניתנה בסיוע משרד השיכון, וזאת לפי הסכם בין הבנקים למשרדי הממשלה. היא חוסה תחת חוק הלוואות לדיור, התשנ"ב-1992 (" החוק") המאפשר לוועדה שהוקמה על-פיו - ובה ייצוג לנציג הבנק שדרכו ניטלה ההלוואה - להקל בפירעון תשלומי החזר ההלוואה בשל מצבו הכלכלי של הלווה (סעיף 5א)). העותר טוען בעתירה, שהוא סבל מסכת התעמרויות מצידו של בנק הפועלים בקשר עם יישום החלטה של הוועדה. בכלל זה הוא מלין על צעדים לפינויו מהדירה אשר ננקטו נגדו בגדרי תיק שנפתח בעניינו בלשכת ההוצאה לפועל; כל זאת - למרות שהוא עמד, לדבריו, בהחזרי ההלוואה בדייקנות. הסעד  שהתבקש בעתירה המקורית ונותר רלבנטי, כעולה מכתבי בי-דין שהוגשו לאחר הגשת העתירה (ובעיקר מתשובת העותר מיום 17.5.2012), הוא שבית-משפט זה יורה למשיבה 1 "להחליף" את הבנק הפועלים, שאצלו מתנהלת ההלוואה שקיבל העותר, בבנק אחר. 

2.                 יצוין, שהעתירה הופנתה תחילה גם נגד ראש ההוצאה לפועל בבאר שבע, וזאת נוכח צווי פינוי מדירת מגוריו של העותר; צווים שניתנו על-ידי ראש ההוצאה לפועל לבקשת הבנק בעילה נטענת של איחור בהחזר תשלומי המשכנתה. העותר ביקש עוד, בעתירה המקורית, להאריך את המועד לביצוע החלטה של הוועדה; החלטה שאיפשרה לעותר פריסה של תשלומי החזר בגין יתרת ההלוואה. נראה שהליכים אלו ומועד הפינוי שנקבע ליום 15.11.2011 (שבוע מיום הגשת העתירה ב-8.11.2011) הם שהניעו את העותר - שאינו מיוצג - לנקוט במהלך של הגשת העתירה ויחד עימה בקשה לצו ביניים. בבקשה לצו הביניים התבקשה הארכת מועד לביצוע החלטת הוועדה בעניין פריסת ההלוואה עד להכרעה בעתירה והתבקש גם ביטול צו הפינוי מהדירה ליום 15.11.2011, שניתן כאמור על-ידי ראש ההוצאה לפועל. לבקשה זו לצו ביניים לא מצאתי להיעתר - לא מלכתחילה (החלטה מיום 13.11.2011) וגם לא לאחר בקשות חוזרות ונשנות של העותר בנדון (החלטות מימים 14.11.2011, 9.1.2012). במהלך הטיפול בעתירה, ובהמשך להחלטות שניתנו, הגיש העותר הודעות מהן עלה שהוא בא לכדי הסדר עם בנק הפועלים בהתאם להחלטת הוועדה, וכי נושא פינוי הדירה בגדר הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדו אינו עומד עוד על הפרק. בהמשך לכך, הוריתי לעותר להודיע אם הוא עומד על עתירתו. העותר הודיע בתגובה, שהוא עומד על בירור העתירה, וזאת בכל הנוגע להחלפתו של בנק הפועלים בבנק אחר. בהמשך להודעה זו, הוריתי למשיבה 1 להגיש תגובה מקדמית. 

3.                 בתגובה המקדמית הסבירה המשיבה, שהוועדה פועלת מכוח הסכם בין הבנקים לבין משרדי הממשלה, ובהתאם לחוק. מטרתה לסייע ללווים אשר קיבלו הלוואה בסיוע הניתן לזכאי משרד השיכון, ואשר מתקשים לעמוד בהחזרים החודשיים של המשכנתה. הסיוע הוא במובן זה, שהוועדה מוסמכת לאשר פריסה מחודשת של תשלומי החזר ההלוואה, ובכך להקטין את גובה התשלום החודשי. הפנייה לוועדה נעשית דרך הבנק שדרכו נלקחה ההלוואה ועל החלטותיה ניתן להגיש ערר לוועדת ערר שהוקמה לשם כך לפי החוק. כמו כן, פירטה המשיבה את השתלשלות ההליכים שבהם נקט העותר לפני הוועדות. המשיבה טענה שדין העתירה להידחות על הסף. עילות הדחייה הנטענות הן חוסר נקיון כפיים והיעדר עילה. חוסר נקיון הכפיים בא לידי ביטוי, לטענת המשיבה, בהסתרת עובדות על-ידי העותר. נטען, שהעותר טען שהוא עומד בהחזרי המשכנתה, אולם למעשה ממסמכים שצירף העותר עצמו ומבקשותיו לפריסת ההלוואה מצטיירת מציאות אחרת; מציאות של איחור בהחזרים וצבירת פיגורים. מעבר לכך, טענתה העיקרית של המשיבה היא, שהעתירה נעדרת עילה שבדין. בהקשר זה נטען, שהחלטות המשיבה נוגעות רק לגובה ואופן הסדר התשלומים. בכך מתמצים תפקידיה וסמכויותיה של הוועדה. למשיבה אין עניין או נגיעה לבנק שבו מתנהלת ההלוואה; בנק שנבחר על-ידי העותר.  

4.                 ברשות בית המשפט הגיש העותר תשובה לתגובת המשיבה. התשובה מחזיקה 26 עמודים. בתשובה מכחיש העותר את טענת המשיבה לפיה הוא לא עמד בהחזרים. עוד טוען העותר, שהוא לא בחר את בנק הפועלים כטענת המשיבה. כמו כן, חוזר העותר ומגולל - באופן מפוזר ולא תמיד ברור - את טרוניותיו נגד בנק הפועלים, ובכלל זה מלין הוא על כך שהבנק סיכל חתימה על הסדר פריסת תשלומים לפי החלטת הוועדה ולוחות הזמנים שנקבעו בה; ועל כך שהבנק הכניס את הדירה "למשטר של כינוס נכסים" והוציא שבעה צווי פינוי בלתי מוצדקים במסגרת תיק ההוצאה לפועל.   

5.                 לאחר שעיינתי במכלול החומר שהוגש לתיק, מסקנתי היא שדין העתירה להידחות. אציין תחילה, שהעתירה מנוסחת בסגנון בוטה ופוגעני, אשר אינו הולם פניה לבית המשפט. כבר נקבע, שבנסיבות אלה רשאי בית המשפט לדחותה על הסף מטעם זה (ראו, בג"ץ 7838/05 קרני נ' ממשלת ישראל (לא פורסם, 18.8.2005); בג"ץ 777/83 א.ה.ל אגודת הבונים להשכרה בגוש דן, אגודה עותמנית נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד לח(1) 625, 632 (1984)).

6.                 מכל מקום, ולגופה - דין העתירה להידחות. אציין בהקשר זה, שספק הוא כלל אם העתירה דנן מצויה בגדרי סמכותו העניינית של בית-משפט זה, וזאת נוכח היעדרו של חוק הלוואות לדיור, תשנ"ב-1992 מהתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000 (אך ראו גם פרט 13 לתוספת). כך או כך, העתירה נעדרת עילה. הסעד היחיד שמבוקש על-ידי העותר, כאמור, הוא "החלפת" בנק הפועלים בבנק אחר. כמפורט לעיל, המשיבה טענה שעניין זה כלל אינו בסמכותה; וכי סמכותה נוגעת אך ורק להסדר התשלומים ופריסתם. ואכן, העותר לא הצביע בעתירתו על עילה כלפי המשיבה בכל הקשור להחלפת הבנק שמנהל את ההלוואה ושדרכו היא נלקחה. זאת ועוד: העותר בתשובתו לתגובת המשיבה טען: "היה לי עסק רק עם בנק 'משכן' ולא בנק הפועלים בע"מ. זה היה ברכישת בנק 'מישכן' ע"י בנק הפועלים שתיקנו הועבר לבנק הפועלים" (עמ' 19-18 לתשובת העותר). כלומר, העותר היה זה שבחר את הבנק שממנו נלקחה ההלוואה, ושלמשיבה לא הייתה כל נגיעה לבחירת הבנק המלווה. דין העתירה להידחות אפוא גם מן הטעם שהיא נעדרת עילה על-פניה.   

7.                 העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק-דין זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ב בתמוז תשע"ב, 12 ביולי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: